התנגדות לצוואה היא הליך שבו מי שיש לו עניין בעיזבון מבקש מבית המשפט לענייני משפחה שלא לתת תוקף לצוואה, כולה או חלקה - בדרך כלל מכיוון שהוא סבור שהיא אינה משקפת נאמנה את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה, או שנפלו בה פגמים המצדיקים את ביטולה. ההתנגדות מוגשת לרשם לענייני ירושה, אך נדונה לגופה בבית המשפט לענייני משפחה.
ככל שיש יותר סימנים המצביעים על פגם, למשל שילוב בין חולשה קוגניטיבית לבין תלות בנהנה, כך התיק נחשב חזק יותר.
מהי התנגדות לצוואה ומי רשאי להגיש אותה
כאשר מוגשת בקשה לצו קיום צוואה, הרשם לענייני ירושה מפרסם הודעה על כך. כל מי שיש לו עניין בדבר - לרוב יורש על פי דין שאינו נזכר בצוואה, או נזכר בה בחלק קטן ממה שהיה מצפה לו - רשאי להגיש התנגדות, ובלבד שהוא מציג עילה משפטית של ממש ולא רק תחושה של אי-הגינות.
לא די לטעון "לא הוגן שקיבלתי פחות" - יש להצביע על פגם קונקרטי בצוואה עצמה או בנסיבות עריכתה. חשוב להבין: לא די לטעון "לא הוגן שקיבלתי פחות" - יש להצביע על פגם קונקרטי בצוואה עצמה או בנסיבות עריכתה.
חשוב להכיר את העילות מראש, שכן בית המשפט בוחן רק טענות הנשענות על אחת מהן - ולא כל תחושת אי-צדק כללית.
עילות ההתנגדות הנפוצות לפי חוק הירושה
חוק הירושה מונה עילות ספציפיות שרק בגינן ניתן לבקש את ביטול הצוואה, כולה או חלקה. העילות מתחלקות לשני סוגים עיקריים: פגמים מהותיים, הפוגעים ברצונו החופשי של המצווה, ופגמים צורניים, הנוגעים לאופן עריכת המסמך.
| סוג עילה | דוגמאות עיקריות |
|---|---|
| עילות מהותיות | חוסר כשירות (סעיף 26), אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית (סעיף 30) |
| עילות צורניות | חתימה חסרה, עד יחיד במקום שניים, תאריך לא ברור, אי-עמידה בדרישות הצורה של סוג הצוואה |
| מעורבות פסולה | הוראה המזכה את מי שערך את הצוואה, היה עד לעשייתה או לקח חלק אחר בעריכתה (סעיף 35) |
פגמים בכשרות המצווה
עילת חוסר הכשירות, המעוגנת בסעיף 26 לחוק הירושה, בוחנת האם המצווה ידע להבחין בטיבה של צוואה במועד עריכתה - כלומר האם הבין שהוא עורך מסמך שקובע למי יעבור רכושו לאחר מותו, מהו היקף הרכוש, ומיהם היורשים. פגיעה בכשירות עלולה לנבוע ממחלה קוגניטיבית, מצב רפואי חריף או השפעת תרופות בעת עריכת הצוואה. הוכחת חוסר כשירות מבוססת לרוב על תיעוד רפואי מהתקופה הרלוונטית - תיקי אשפוז, חוות דעת רפואיות ובדיקות קוגניטיביות.
השפעה בלתי הוגנת או פגמים בעריכה
השפעה בלתי הוגנת, המעוגנת בסעיף 30 לחוק הירושה, היא עילה מורכבת יותר להוכחה: היא בוחנת האם רצונו החופשי של המצווה נשלל בפועל, כך שהצוואה משקפת בעצם את רצונו של מי שהשפיע עליו ולא את רצון המצווה עצמו. בתי המשפט בוחנים בין היתר את מידת התלות של המצווה במי שהשפיע עליו, את מידת ניתוקו מסביבתו הטבעית (משפחה, חברים), ואת מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה עצמה. קיומה של תלות בלבד, למשל תלות בטיפול סיעודי, אינה מספיקה כשלעצמה - יש להוכיח שהתלות נוצלה כדי לעצב רצון שאינו עוד רצונו החופשי של המצווה.
קיומה של תלות בין המצווה למי שהשפיע עליו אינו מוכיח לבדו השפעה בלתי הוגנת - יש להוכיח שהתלות נוצלה בפועל.
המועד להגשת התנגדות ומה קורה אם מפספסים אותו
סעיף 67 לחוק הירושה קובע שהרשם לענייני ירושה יקבע זמן מתאים להגשת התנגדויות, שלא יפחת משבועיים ממועד פרסום ההודעה על הגשת הבקשה. בפועל, מקובל להגיש התנגדות בתוך 14 יום ממועד הפרסום כקבוע בסעיף 67 לחוק הירושה, ובתנאי שהצו טרם ניתן - לאחר מתן הצו, תקיפתו הופכת מורכבת משמעותית יותר.
אם חלף המועד ועדיין לא ניתן הצו, ניתן להגיש בקשה מנומקת להארכת המועד לרשם לענייני ירושה, אך יש להגישה בהקדם האפשרי ולנמק מדוע לא הוגשה ההתנגדות במועד המקורי.
שלבי הדיון בהתנגדות לצוואה בבית המשפט
מרגע שהוגשה התנגדות במועד, הרשם מעביר את הטיפול בתיק לבית המשפט לענייני משפחה, ושם מתנהל הדיון בארבעה שלבים עיקריים:
- הגשת כתב התנגדות מפורט, הכולל את העילות המדויקות ואת האסמכתאות התומכות בהן, ולרוב תצהיר מאומת בפני עורך דין.
- תגובת מבקש קיום הצוואה - נטל ההוכחה שהצוואה תקפה עובר אליו, במיוחד כשהמתנגד הראה יסוד לכאורה לעילה שהעלה.
- הבאת ראיות - עדויות, מסמכים רפואיים, עדי הצוואה עצמם, ולעיתים חוות דעת מומחה.
- הכרעת בית המשפט - קבלת ההתנגדות, כולה או בחלקה, או דחייתה ומתן צו קיום הצוואה.
אם ההתנגדות מתקבלת ואין מסמך ירושה אחר, העיזבון יחולק לפי כללי הירושה על פי דין.
מומלץ להגיש במקביל להתנגדות גם בקשה לצו ירושה, למקרה שההתנגדות תתקבל - כדי לא לאבד זמן יקר בהמשך ההליך.
